פסק-דין בתיק ע"א 25568-04-13

א.         הערעור שבפנינו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת מירב קלמפנר-נבון) מיום 21/02/13, בת"א 7541-07-09 ו-ת"א 21622-12-10, שלפיו קיבל בית משפט קמא במלואן את התביעות שהגיש המשיב, רואה חשבון במקצועו, על סך 318,180 ש"ח, כנגד המערערת מס' 1 (פאר הכרמל-מרכז החלמה רפואי בע"מ), וכנגד המערערים מס' 2 ומס' 3, שערבו לחיוב שלה כלפי המשיב (ת"א 7541-07-09), וכנגד המערערת מס' 4 (א. פ. השקעות ויזום (85) בע"מ), על סך 157,514 ש"ח (ת"א 21622-12-10), זאת בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין שהמערערים חויבו בתשלומם כלפי המשיב.

ב.         בפני בית משפט קמא נשמעו ראיות. לאחר שבית המשפט בחן את טענות הצדדים, הוא דחה את טענת ההתיישנות שהעלו המערערים, וכן דחה את הטענות שהעלו המערערים בנוגע לאי-קבלת חשבונות שכר הטרחה ופירוטי החוב במענם של המערערים, כמו גם את הטענה, שסכום החוב לא פורט, ואת הטענה כנגד החיוב בריבית. עוד דחה בית משפט קמא את הטענה, כי הוסכם עם המשיב כי זה יספק למערערים שירותי ביקורת בלבד ולא שירותים מקצועיים שוטפים. בית משפט קמא קבע, כי הוכח שרכיב זה צוין מפורשות עוד בפירוטי החוב משנת 1994 ואילך, ולכל המאוחר היה ידוע למערערים בשנת 2006, ואלה לא חלקו על כך.

גם את טענת הכפייה דחה בית משפט קמא, וזאת ביחס לכל אחד מן המערערים, בהסבירו כי המשיב עשה שימוש בזכות העיכבון שלו, שהיא זכות חוקית שאיננה בגדר כפייה. בנוסף ציין בית משפט קמא, כי לאחר שתמה הכפייה הנטענת בשנת 2006, לא פעלו המערערים למימוש זכותם לביטול החוזה, אלא נתנו הסכמתם להסכם הפרעון.

ג.          המערערים ממאנים להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורם המפורט מונח בפנינו, כמו גם עיקרי הטיעון ותיקי המוצגים שהצדדים הגישו.

בישיבה שהתקיימה בפנינו ביום 04/06/13 חזר בפנינו ב"כ המערערים על תמצית טענותיו.

בתום שמיעת טענותיו של ב"כ המערערים, הודענו שלא ראינו צורך לבקש את תשובת ב"כ המשיב.

ד.         ערעורם של המערערים מתייחס, בעיקרו, לממצאים שבעובדה, אשר נקבעו על ידי הערכאה הדיונית. מסקנתנו היא, שאין מקום להיעתר לערעור זה.

פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס, רובו ככולו, על קביעות עובדתיות, המבוססות על התשתית הראייתית, כפי שהונחה בפני בית משפט קמא, והמסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא נגזרות מתוך קביעות עובדתיות אלה.

כידוע, הלכה מושרשת ומבוססת היטב היא, שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לה הייתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים אשר הופיעו בפניה. אין המקרה שבפנינו בגדר יוצא מן הכלל, מה גם שבענייננו העדויות שעליהן נסמכה הכרעתו של בית משפט קמא אף נתמכו במסמכים שבכתב.

נוסיף, שבית משפט קמא לא הסתפק באמירה כללית וגורפת, אלא ניתח את הראיות, אשר הובאו בפניו, פירט ונימק את קביעותיו. מסקנותיו של בית משפט קמא מבוססות על המסד העובדתי שהונח בפניו, ומעוגנות היטב בדין ובפסיקה.

ה.         אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית, ואין לגלות בה טעות שבחוק.

לפיכך, שוכנענו שיש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא בהתאם לתקנה 460 (ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומטעם זה אנו דוחים את הערעור.

ו.          אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בגין הליך הערעור בסכום כולל של 12,000 ש"ח.

מזכירות בית המשפט תעביר לידי ב"כ המשיב את סכום שכר הטרחה הנ"ל, מתוך הפיקדון שהפקידו המערערים בקופת בית המשפט, ככל שהפקידו, ואילו יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערערים, עבור המערערים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לבאי כוחם של שני הצדדים.

ניתן היום, כ"ז סיון תשע"ג, 05 יוני 2013, בהעדר הצדדים.